למה את מרצה כל הזמן, ואיך מפסיקים עם זה

את אומרת כן, גם כשממש בא לך להגיד לא.

את מחייכת כשלא בא לך, וצוחקת כשזה בכלל לא מצחיק.

את שותקת כדי לא לפתוח ריב, ובולעת את מה שמפריע לך.

ואת אפילו לא מודעת לזה, אבל בכל פעם שאת עושה את זה, את בוגדת בעצמך.

אני משה בין ואני מלווה נשים בדיוק במצב הזה כבר שנים. במאמר הזה אני רוצה שתביני מאיפה זה מגיע, מה זה עושה לך, ואיך יוצאים מזה.

למה בכלל את עושה את זה

כל פעם שאת פוגשת מישהו ומתרגשת או נלחצת, את מגיבה בחיוך או בצחוק. לא ממה שהוא אמר, אלא כי את נבוכה, ואיפשהו גם מפחדת שהוא לא יאהב אותך או ישפוט אותך.

אז כדי להוריד את הסיכוי לחיכוך, את ישר מנסה להיות נחמדה. וכל זה נובע מדבר אחד: חוסר ביטחון.

כשאת מביאה למי שמולך כל כך הרבה משמעות, ושמה אותו במעמד גבוה משלך רק כדי שיאהב אותך, את מקטינה את עצמך. וזה משדר חולשה.

את אולי חושבת: כל עוד זה לא פוגע בי, שיחשוב מה שהוא רוצה. אבל זה כן פוגע בך. כי בכל פעם שאת מתנהגת ככה, את לא מוציאה את עצמך החוצה, את שמה על עצמך מסכה. וככל שתלבשי את המסכה הזאת, ככה תעריכי את עצמך פחות ותאהבי את עצמך פחות. זה מעגל שאוכל אותך מבפנים.

למה לשתוק כדי למנוע ריב עולה לך ביוקר

הרבה נשים חושבות שאם ישתקו ולא יגיבו, הן שומרות על השקט. בפועל את משלמת על זה מחיר.

מי שלא מוציאה את מה שיושב עליה ומפריע לה, מגיעה בסוף למצב שהיא מתפרצת, עם כל התחושות שהחזיקה בפנים. וזה עניין של זמן עד שהמעגל הזה חוזר על עצמו. מעבר לזה, כשאת בולעת הכל ולא מוציאה כלום, זה יושב עלייך בפנים כל הזמן ומביא אותך למצב נפשי לא טוב.

הפתרון הוא לא לחכות לפיצוץ, אלא לפרוק באותו רגע. להגיד מה מפריע לך ומה היית רוצה, ברגע שזה קורה.

כשתתחילי לעשות את זה, יקרו שלושה דברים: קודם כל, את תשדרי לצד השני שאת דורשת שיכבד אותך. שנית, את תהיי הרבה יותר רגועה ביום יום שלך. ושלישית, את תתחילי לאט לאט לקבל את מה שאת רוצה, ולבלום את מה שאת לא רוצה.

כי אף אחד לא יכול לקרוא לך את המחשבות, גם אם הוא מכיר אותך עשרות שנים. עד שתתחילי להוציא את זה החוצה, אף אחד לא יידע מה מפריע לך ולמה.

שלושת הדברים שמתסכלים אותך בשקט

אם את מתעצבנת על כל דבר קטן, זה לא בגלל שאת אישה עצבנית. זה בגלל שלושה דברים שמשפיעים עלייך בלי שתשימי לב: ציפייה, השוואה, ואגירה. רוב הפעמים הם מגיעים ביחד, וכשהם מגיעים ביחד הם גורמים לך למועקה ולאכזבה מהצד השני.

ציפייה מתסכלת אותך כי את מסתכלת על העולם רק מנקודת המבט שלך. כשהצד השני לא מתנהג כמו שחשבת, נוצר פער, והפער הזה יוצר תסכול. תביני שגם אם את חושבת בצורה מסוימת, הצד השני יכול לחשוב אחרת. וזה בסדר, אלא אם זה פוגע בך.

השוואה מכניסה אותך לעולם דמיוני שגורם לך לקנא לחינם, בלי לדעת מה המציאות האמיתית של האדם השני. אל תנסי להעתיק חיים של מישהי אחרת. תשפרי את החיים שלך, בלי קשר למה שיש או אין למישהו אחר.

ואגירה, אולי הכי חשוב, אל תאגרי בפנים את מה שמפריע לך. אם מישהו עושה משהו שמציק לך, תעירי לו על זה באותו רגע, לא בעצבים, אבל את חייבת להתייחס לזה, ותראי לצד השני שזה לא מקובל עלייך, ותסבירי לו גם למה זה מציק לך.

איך לשדר ביטחון בלי להרים את הקול

אם את רוצה שאנשים יתחברו אלייך באמת, ולא כי את מרצה אותם, את חייבת לדעת להגיד לא. וזה לא חייב להיות ספציפית המילה "לא". זה יכול להיות "אני חולקת עליך" או "אני חושבת אחרת ממך".

ברגע שאת מראה לצד השני שיש לך דעה, ושאת לא ישר מסכימה, את משדרת ביטחון עצמי. מי שלא מפחדת להגיד את הדעה שלה, משדרת שהיא בטוחה בעצמה, ושווה להקשיב לה. ואז הערך שלך אצלו יתחיל לעלות.

זה לא יקרה מפעם אחת. זה יקרה ברגע שתתחילי לדבר ולהתנהג כמו שאת באמת רוצה. אבל זה תמיד צריך להיות בצורה מכבדת, בלי להרים את הקול, אלא בטון נמוך ובטוח.

תפסיקי לנסות לשנות אותו, תתחילי לשנות את עצמך

אולי כבר שנים את מרגישה תקועה מולו. ניסית לדבר איתו, להכניס לו הגיון, לשתף אותו, ושום דבר לא עזר.

הבעיה היא שבמקום ללמוד לקבל את המצב או לשנות את המציאות שלך, את מנסה לשנות אותו, את הדרך שלו ואת צורת החשיבה שלו. במציאות זה עובד בדיוק הפוך. ככל שתעשי את זה, את רק תרחיקי אותו ותתני לו יותר השפעה עלייך, והתסכול והכעס רק יתעצמו.

את לא צריכה לשנות אותו. את זאת שצריכה להשתנות כדי שיהיה לך טוב, וכדי שתקבלי בסוף את מה שאת רוצה. כי את לא תלויה בו באמת, את תלויה בעצמך.

וזה נכון גם כשאת מרגישה קטנה מולו כי הוא זה שמביא את הכסף. הכסף שהוא עושה, הוא עושה בזכותך. בזכות התמיכה שלך וההכלה שלך. את מחזיקה את הבית, מתחזקת אותו, מחנכת את הילדים, ועושה כמעט הכל בעצמך. תתחילי לתת לעצמך את הקרדיט הזה, כי ברגע שאת תעריכי את מה שאת נותנת, גם הוא יתחיל.

שאלות שנשים שואלות אותי

בשורה התחתונה

כל פעם שאת אומרת כן במקום לא, את בוגדת בעצמך. הריצוי לא שומר על השקט, הוא רק אוכל אותך מבפנים.

תתחילי להוציא את עצמך החוצה, בטון נמוך ובטוח, ותתחילי להעריך את מה שאת נותנת. ברגע שתעשי את זה, גם הצד השני יתחיל לקחת אותך יותר ברצינות.

ואם את מרגישה שאת תקועה בלופ הזה ורוצה לצאת ממנו בתהליך אישי, כתבי לי.